יותר מעשרים שנה שאנו עוסקים
בכתיבת סיפורי חיים
נשמח לעזור גם לכם
לכתוב את סיפור החיים שלכם.
לעשות את התחקיר, לסגנן, לעצב אותו,
להוסיף תמונות ומסמכים ולהדפיס אותו.
על אמו שנותרה עם שני ילדים, אותם נאלצה להשאיר עם הוריה בעת שגם היא נלקחה למחנה עבודה, משם הצליחה לברוח. על סבו וסבתו שהיו צריכים להחליט מה לעשות עם נכדיהם חיימק'ה בן הארבע ואגי בת ה-12, שהופקדו בידם כדי שישמרו עליהם, אך לא קבלו אישור לקחת אותם איתם לבית המוגן של ראול וולנברג . כיצד השאירו אותם ליד בית "הצלב האדום" לבדם בתקווה
שמישהו יראה אותם ויציל אותם, המשך החיים והיריעה קצרה מלהכיל.
הספר יצא לאור וחיימק'ה אמר שצריך להפנים שלושה דברים:
1. לזכור ולא לשכוח!
2. לדעת, שלו היו לנו מדינה, צבא ומולדת בזמן השואה, היא לא
הייתה מתרחשת!
3. והחשוב מכל "והגדת לבניך". יש להמשיך ולספר לדורות הבאים
אחרינו את סיפור שואת היהודים כדי שלעולם לא עוד!
"באמצעות הספר" כתב חיימק'ה "ניסיתי לבנות לאבי מצבה
מיוחדת במינה ויד לזכרון לכל הדורות" מקווה שהצלחתי".
בין סיפורי החיים על השואה שערכתי השנה, היה גם סיפורו העצמתי של חיים כספי, שתאמינו או לא, רק לפני ארבע שנים והוא בן 71, בעת טיול לצפון, סיפר בפעם הראשונה בחייו לחברו הטוב על ילדותו בשואה. בעודו מתלבט אם בכלל לספר לשאר החברים, הגלגל התחיל להתגלגל והתוצאה היא ספר המדהיםשלפניכם שמספר את סיפורו של חיימק''ה ובני ומשפחתו בימי המלחמה האיומה ההיא, מההתחלה ועד הסוף.
על הימים הנוראים בהונגריה, על הכאוס, על הבהלה, על היהודים שלא האמינו ששום דבר רע יכול לקרות להם. על אביו שנלקח למחנה עבודה ברח, נלקח שוב ונרצח.
על היום בו לקחו אותם לאצטדיון בבודפשט וחיימק''ה שהיה רק בן שלוש, צעד ברחוב, עם עוד יהודים רבים, כשהוא מרים ידיים.
סיפורה של רחל טמיר ז"ל הוא סיפור על אישה שהפכה לאגדה כבר בימי חייה... ועוד יותר לאחר מותה. אם תסתובבו ברחובות קרית עמל תגלו שאפילו היום, אין מי שלא מכיר את הסיפורים על נדיבותה ומידת הכנסת האורחים שלה...אותה ניתן להשוות רק למידת הכנסת האורחים של אברהם אבינו. את הסיפורים על כל דיכפין נזקק שנטה ללון בביתה, ואת הסיפורים על הילדים, שידם של הוריהם לא היתה משגת לאפשר להם לאכול ארוחות בבית הספר - להם "הגניבה" סנדוויצ''ים כדי שישבעו גם הם...
כל מה שעשתה, היא עשתה בלב פתוח ושמח. לא מתוך השפע שהיה לה, אלא מתוך האין...החוסר... המעט כל כך שהיה....
שמחתי מאד לקחת חלק בעריכתו וכתיבתו של הספר הזה, בעיצובו והוצאתו לאור. שמחתי מאד להכיר עוד גיבורה של החיים שאולי לא היתה לה השכלה פורמלית, אך כדברי בנה זאביק, היה לה התואר הגבוה ביותר באהבת האדם...
עמי, בנה בכורה של רחל היום כבר בן 78. גם יגאל, דרורה וזאביק כבר לא צעירים. אך אף פעם לא מאוחר, כמו שאתם רואים, לפרגן לאמא.... בהוצאת ספר שמאגד את כל הסיפורים והזכרונות של חיי המשפחה.
רחל טמיר הייתה אישה צנועה, אני חושבת שאם הייתה רואה את הספר שיצא לאור היא הייתה שמחה מאד וגאה בילדיה. במהלך ההשקה ראיתי את הנינים שלה מדפדפים בספר, שואלים שאלות ומתעניינים ... וזה שכרה על עמלה... להשאר חקוקה בלבבות וצרובה בזכרונות ולהמשיך את סיפור מורשתה לנצח!
נעמי ברונר נולדה ב9.11.36, בבית החולים "הדסה" בתל אביב. בת בכורה לפנינה בת למשפחת קופ (ראש) ולירחמיאל זייף (סבוני), עולים חדשים בארץ ישראל שהגיעו שנה קודם באוניה וולוס.
התחנה הראשונה שלהם בארץ, הייתה בבית העולים בקיבוץ רודגס שבפתח תקווה...
בספר זה מספר נעמי על ילדותה של אמה בעיירה פריילי, שם חייה בדוחק ובעוני, על החלטתה להצטרף ל"הכשרה" לעזוב את בני משפחתה ולעלות לארץ ישראל.
על ילדותו של אביה נחמן, שהיה תלמיד ישיבה חכם בעיירה ברסלב.
על המזל הגדול שהיה להוריה שעזבו את רוסיה בזמן, כמה שנים לפני המלחמה הנוראית שלא הותירה כמעט אף אחד מבני משפחותיהם שנספו ומתו בדרכים לא דרכים...
ועל חייה שלה בארץ ישראל, על ילדותה המאושרת בפתח תקווה, "בני עקיבא", השירות הצבאי ונישואיה לזאב ברונר.
על החיים בארץ, המלחמות, גידול הילדים, המשפחה, הנכדים והנינים.
סיפור מאיר עיניים, עונג צרוף!
ספר יפהפה שעומד בגאווה על מדף הספרים המכובד
בכל בית של כל בן משפחה.
ותודה לכם לקוחותיי האמיצים על כך, שאתם משתפים אותי בסיפורים שלכם. אני רואה בזאת, זכות גדולה!
כל כך מרגש, לראות את ספרה של האשה האמיצה הזו, מי שגילתה את המחשב בגיל 80! וכתבה את זכרונותיה על פני 413 עמודים לתפארת! מודפס ומזומן לקריאה.
"הילדה מסמרקנד" הוא רומן אוטביוגרפי על ילדה שנולדה למציאות אלימה ומדכאת בעולם סובייטי אפל, שהרעיב אוכלוסיות גדולות בשיטתיות ובזז את כל מה שהיה להם. הרעב והייאוש, לאחר המהפכה הרוסית, הולידו מסע בריחה אמיץ ומסוכן ממסך הברזל לארץ ישראל. מאחוזות המשפחה על דרך המשי, לאורך מדבריות אפגניסטן ושווקי אסיה, אל העיר הלבנה תל אביב - הנבנית על החולות. תלאות המסע והסיפורים שנקרו בדרכם, היו מסמרי שיער.
סיפורה של שושנה, מלווה את ימיה הראשונים של תל אביב הקטנה והמאבק על הקמת המדינה, בצל עולמם של הפליטים מבוכרה . שושנה, כנערה מתבגרת מחפשת איך לפרוץ לעצמאות. היא מבקשת את חייה בחזרה לאחר שכבלים הושמו על רצונה החופשה כשאולצה להינשא על פי רצון המשפחה - ולא לבחיר ליבה.
בפירוט רב, בתעוזה מרשימה ובמבט חד ואמיץ השזורים בהומור ובחכמת חיים, היא מגוללת סאגה לאומית, משפחתית ובעיקר אישית, המתפרשת לאורך 80 שנה.
"רק אני נשארתי וזקנתי מאותה החבורה שיצאה ביחד לדרך ההיא. אני פותחת את קופסת הזכרונות האצורה בליבי, לאלו הבאים אחרי. שידעו הצעים מאין הם באו, מה היו המסורות ומנהגי העדה הבוכרית בעבר ואת מעשי המשפחות לדורותיהם. סל הזכרונו שלי עמוס ואני חיה, נופלת אוספת שברים, קמה, מתחילה מחדש וממשיכה לכתוב. אני מרגישה, שהזמן קצר. זאת הסיבה, שעלי לסיים את ספר זכרונותיי וללכת לדרכי בבוא יומי. מזווודויי מוכנות, ארוזות וחתומות"
א. ענת
"אמא שלנו חיה במפעל הפיס, כל יום היא זוכה! כל יום היא מודה לו מ"בוקר עד בוקר" על כך שהרגליים סוחבות, על הילדים הנפלאים, על הנכדים , הנינים על כל יום וכל שעה שעוברת. " הספר הוצא במהדורה משפחתית לכבוד יום הולדתה ה-80 של "סבתא ממס" וכהפתעה!
"זכיתי" סיפורה של פייגה-רחל שטקל, הלא היא סבתא ממס. נכתב במיוחד עבורה על ידי בנה, בנותיה ונכדיה.
הרעיון להוציא לאור ספר שייאגד את כל המתכונים של סבתא נולד בקיץ 2004, עת סיים נכדה אהוד את שנת השירות וחיפש לעצמו תעסוקה עד למועד הגיוס. אהוד גייס את עומרי למשימה וביחד ערכו את רשימת המתכונים וקבעו עם סבתא לוח זמנים מפורט לבישול ולצילום המאכלים השונים. בהתאם ללוח הזמנים, הם הגיעו לביתה של סבתא כשהם מצוידים במצלמה, עט ומחברת וביחד איתה הם בישלו, צילמו והעלו על הכתב את המתכונים השונים. עם הבישולים הגיע גם התיאבון, המשפחה כולה החלה לגלות עניין ב"פרוייקט" ובני המשפחה ביקשו להרחיב, להוסיף ולשפר את התוצאה הסופית. הנכדים כולם נרתמו לעבודה והיו מעורבים בכתיבה, בהגהה ובהפקה. והתוצר הסופי הוא ספר מדהים.
ספר זה פותח צוהר אל עבר מורשת יהדות רומניה, ומשמר ניחוחות וטעמים של פעם בבחינת "דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות"(ברל כצנלסון (זה לצד זה שזורים בו סיפורים מרתקים ומתכונים ערבים לחיך. נעמי דרוקמן ילידת ארד שברומניה, נשואה לעמנואל, אם לארבעה ילדים וסבתא לארבעה נכדים. אשת חינוך רבת פעלים בתחומי החינוך השונים. מרצה ליהדות ועסקת בכתיבת תכנים בנושאי יהדות, ציונות ודמוקרטיה. עסקה בחינוך לערכים והנחלתם לציבור המורים במסגרת עבודה במשרד החינוך ובמכללות השונות בעלת תואר דוקטור במדעי יהדות ומקרא.
לכבוד המאורע הופק ספר מרשים ובו תולדות היישוב מאז ועד היום. הספר כולל תיעוד ההתיישבות, האנשים,
והאירועים מאז עלייתו לקרקע. מסמך היסטורי ואנושי מרגש. סיפורים של אנשי היישוב.
"קובי"
סיפורו של קובי ניר ז"ל , החובש הקרבי שקיבל צל"ש על הצלת הסמג"ד בהתקפת מחבלים על המוצב - ספר הנצחה
"חולפים הימים כמו העננים, מתנפצים, כמו גלי הים. אלהאור הטוב, אל החול החם.
